מפתח למודל כלכלי עתידי

היום קיימת הסכמה רחבה שמודל נוכחי לא מביא לחלוקת עושר אופטימאלית. לראיה, שלושים השנים האחרונות, קוטביות בחלוקת פירות הצמיחה רק גדלה. זאת ועוד, המשך התרחבות הפערים החברתיים בין עשירים לעניים, שמאיימת על המשך קיומה של הכלכלה המערבית. כאן נמצא מבוי סתום, מפני שהמודלים של חלוקה מרוכזת, כמו ברוסיה סובייטית, קרסו עוד הרבה לפני המשבר הכלכלי הנוכחי.  אז מה לעשות אם שום דבר לא עובד? בנקודה הזאת חבויה הזדמנות לשינוי מערכתי. אם דרוויניזם כלכלי לא עובד וחלוקה סוציאליסטית בכוח החוק גם כן לא עובדת, נדרש פתרון במישור אחר. פתרון במישור אידיאולוגי וערכי. לצורך כך אנחנו צריכים להבין שכלכלה היא בסך הכול שפת החליפין שנגזרת ומבוססת על יחסים בין בני אדם. רוצה לומר שטיב היחסים בינינו קובע את טיב הכלכלה. במקום שיחסים בין אדם לחברו הם בסגנון "אדם לאדם זאב", הכלכלה תתלבש בצורות דומות, תהיה יותר מנצלת, שוחטת וקיצונית. במקום שקיימים יחסים יותר טובים בין בני אדם, "אדם לאדם אדם", בסגנון יחסי שכינות טובה, גם הכלכלה תתלבש בהתאם ותתפוס צורות מתאימות לערכים בחברה. חשוב להדגיש שכל הניסיון להנהיג בכוח הזרוע או החוק, כלכלה בסגנון "אדם לאדם אדם" כאשר יחסים בין בני אדם בחברה נמצאים במישור "אדם לאדם זאב", נועדו לכישלון מראש. לכן מתחילים ביחסים ומסיימים בכלכלה ולא להפך. כאן מהות השינוי. רוצים שינוי בכלכלה, חייבים לשנות ערכים ומוטיבציה.

כלכלת  ישראל- אתגר אסטרטגי:  

בדומה ליתר העולם המערבי, ישראל ניצבת מול אותה בעיה בדיוק רק הנחיצות לשינוי מערכתי כאן גבוה כפליים. וזאת אודות איומים אסטרטגיים חיצוניים שפשוט לא משאירים לנו ברירה, אלא מחייבים אותנו לחיות כאן לפי המודל התנהגות של "אדם לאדם אדם". ישראל נראית כאי של הצלחה בסביבה מדממת ואכזרית של המזרח התיכון. אפשר לדבר רבות על נס כלכלי ישראלי, על הפיכה ממדינת חקלאות למעצמת הייטק וביוטק, על רכבת כלכלית שדוהרת על המאה ה 21 . רכבת דוהרת רק שלא כולם עלו עליה.  אם כלכלה שחורה מהווה כ- 20% מהתוצר, אם הון, שלטון ועיתון הולכים יד ביד, אם על כל חבר כנסת יש לפחות 2 שתדלניים (לובביסטים) שלוחשים באוזן איך להצביע לטובת קבוצת אינטרסים שהם מייצגים, אם 730 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני, שיעור הגבוה במדינות ה-oecd, אם פערים חברתיים רחבים ביותר בין מדינות המערב, אז כנראה ש"משהו רקוב בממלכת דנמרק". ושלא ניתן לבלבל אותנו באמירות על אתגרים שמולם ניצבת כלכלת ישראל. אלה לא אתגרים אלא סימפטומים של המחלה שנקראת חוסר לכידות חברתית. אגב גם ללכידות חברתית יש מדד וישראל "מככבת" בו ביחס ליתר מדינות המערב. את המחלה הזאת לא ניתן לפתור על ידי טיפול נקודתי באמצעות חוק מיסוי של דירה שלישית , מבצע גרנדיוזי של מס הכנסה בהכחדת הון שחור או בכל חוק או שינוי מבני אחר. לא עבד, לא עובד ולא יעבוד בעתיד. כי אין מניע שעומד בפני הרצון. תמיד ניתן למצוא פתרונות יצירתיים לברוח מחוק או גזירה כלכלית כלשהי. תבדקו  אצל בעלי הון מה משמעות עבורם של צמד מילים קסומות "תכנון מס".

כאמור, בעיה כלכלית במקרה של ישראל היא מה שנקרא כסף קטן. אם פערים חברתיים מהווים סכנה על כלכלה מערבית, עבור ישראל מדובר בסכנת חיים ממשית. הרחבת פערים חברתיים מצביעה על חוסר לכידות וסולידריות חברתית. בטווח הבינוני, דבר זה מוביל להחלשות סיבולת של העם לעמוד באתגרים של המזרח התיכון האכזרי, להיחלשות המוטיבציה של נערים להתגייס ליחידות קרביות ולהגן על העם שכולו מחולק ומקוטב, לחוסר הזדהות עם מטרות המדינה והעם.  

טיפול בבעיות הכלכליות בישראל דומה לחלוטין לטיפול שצריכה לעבור הכלכלה ביתר מדינות המערב. הכול מתחיל ונגמר בשינוי ביחסים בינינו והכלכלה כבר תתאים את עצמה לערכים חדשים בחברה.  בניגוד למדינות המערב האחרות, ישראלים לא צריכים להמציא מתכונים לשינוי ערכים בעם. מתכון זה קיים ביסוד עם ישראל. מתכון זה נקרא סולידריות חברתית, ערבות הדדית. דבר זה יאפשר למדינה להמשיך להיות מדינה יהודית דמוקרטית עם כלכלה חופשית. חופשית ממגבלות המדינה ומחוקים ביורוקרטים מצד אחד וחופשית מחזירות של אחד ביחס לשני מאידך.