סיפור על חיבור – חלק א.

"אני בחיים לא אהיה בקשר עם מישהו שמאלני, אני לא יכולה לסבול אותם הם כ"כ מתייפייפים וחושבים את עצמם שמגיע להם הכל . גם צמחוניים. גם האלה שמפגינים לתנו לחיות לחיות. גם כאלה שמוציאים את העוגיה מהקרמבו ואוכלים רק את הקצפת. וזהו. כל השאר הם על הכיפאק. טוב נו. אולי עוד כמה וזהו באמת- רק ערבים, דוסים, אוהדי הפועל, רקדני סטפס ומעריצי ג'סטין ביבר….כל אלה- לא באים לי בטוב ובטוח לא יהיה לי קשר עם אף אחד מההנ"ל שציינתי….ככה חשבתי עד לא מזמן.

השנה הייתה 91 . ולארץ הגיעה הלהקה האהובה עליי דאז. האולם היה מפוצץ באנשים מכל העולם, האוירה הייתה סמיכה- גם מעשן של סיגריות וגם מהתרגשות ושמחה של כולם לפגוש בלהקה האהובה עליהם.

נועה החברה הכי טובה שלי עוד מהגן באה איתי, כהרגלינו בקודש- ללכת להופעות ב

יחד. יש לנו אותו טעם במוסיקה ובכלל כמעט בהכל (בגברים ממש לא…!) היא הייתה הרקדנית מביננו ומאותה שניה כשהייתה מתחילה הופעה עד לשניה שנגמרה הייתה רוקדת בלי הפסקה הכי קרוב לבמה. אני בד"כ הייתי מאחורה, לא אהבתי שיותר מדי קרובים אחד לשני והייתי נכנסת למן "מוד" כזה של ריכוז מוחלט במוסיקה- שלא משנה מי היה בסביבתי , באותו רגע- זה רק אני והלהקה.

איך שהלהקה מסיימת לשיר את אחד השירים האהובים עליי נדחפתי ע"י גבר שחום עור שצעק "תנו לה ספייס" "תנו לה אויר" הלהקה ממשיכה לשיר הבא, ואת אותו גבר, שבאינסטינ

קט סיננתי לעברו בלחש כמה קללות עדתיות עסיסיות כאלה, כי מאוד כעסתי עליו שהפריע לי ברגע שלי עם המוסיקה, להפתעתי המאוד גדולה, יותר נכון- לתדהמתי ראיתי אותו מזנק אל עבר מישהי שנחנקה, מבלי לחשוב פעמיים. הבחורה המסכנה שאת פניה לא ככ ראיתי בצורה ברורה, ממש ניצלה בזכות אותו בחור שמבלי לחשוב פעמיים רץ לעזרתה. בשניה שהצלחתי למצוא איזה חריץ קטן, בו הייתה לי זוית ראייה טובה מבין האנשים שהתגדדו סביבה, בשניה שגיליתי שזאת נועה רצתי וחיבקתי אותה חזק חזק, היא מיד הרגיעה אותי שהכל בסדר.

המשך קריאה