קבלה יא חביבי קבלה

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי לעשות דברים אסורים. לגנוב עוגייה לפני ארוחת הצהריים, להביא חברה הביתה לפני שסיימתי שיעורים, להוריד סנדלים במסעדה. כשהתבגרתי הדברים האסורים הפכו להיות יותר מעניינים. הסיגריה הראשונה, המשקה האלכוהולי לפני גיל 18… נו, כבר הבנתם את העיקרון. ילדת דווקא. כל פעם שאמרו לי אסור חיפשתי תמיד את הדרך להשיג. לכן, זה לא פלא שכשאבא שלי סיפר לי על עולם הקבלה ועל ספר הזוהר – שאסור לקרוא בו לפני שמתחתנים ולפני גיל 40 ועוד כל מני איסורים (שעם יד על הלב אני לא זוכרת אותם כי אחרי המילה אסור האוזניים שלי קצת נאטמות…) היה לי ברור שאני אקרא את הספר הזה. לא היה לי שום צל של ספק. להיפך! אפילו כשאנשים אמרו לי שלא כדאי להיכנס לזה כי אפשר להשתגע, זה לא מנע ממני להירשם לשיעורי קבלה.

לקבלה הגעתי בגיל 35. אומנם נשואה ועם ילדים, אבל הי, תראו לי אמא אחת לילדים קטנים שיש לה גם זמן לעשות דברים בשביל עצמה? בכל אופן, כשהילדודס טיפה גדלו והבעל היה מסוגל להחליף חיתול ולהכין ארוחת ערב בלי לאבד את השפיות (או לשרוף את החביתה) החלטתי לפנק את עצמי במשהו קליל ורגוע – ללמוד את סודות היקום ומשמעות החיים.

מדי שבוע התייצבתי במרכז בני ברוך. המרכז היה ממוקם באזור תעשייתי, במבנה ישן וקצת רעוע, בינות המסגריות והנגריות. עד כמה שהמבנה היה פשוט ודל, העושר שקיבלתי מהמקום היה עצום לאין שיעור. בכל פעם שהייתי יוצאת משיעור הרגשתי כאילו חיסלתי ארוחת שש מנות במסעדת יוקרה. הייתי כולי מלאה. אבל בניגוד למסעדה שבה אחרי שש מנות + קינוח + שתיה + נו עוד ביס אחד אחרון מהסטייק, יצאתי מהשיעורים בתחושת קלילות ורעננות. כאילו אני מרחפת על ענן. השיעורים התקיימו בערבים כך שהייתי מוצאת את עצמי נשארת עד השעות הקטנות של הלילה, מגלגלת בראש את מה ששמעתי ומה שחוויתי. הגוף היה מתמלא באנרגיות ואושר. הלב הרגיש שמח. כמה אושר!

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? אז ככה – ברור שהייתי רוצה שתתחברו לקבלה גם כן. כשאתה מוצא מתנה נפלאה בחינם אתה רק רוצה לשתף אותה עם כווולם! אבל זו לא המטרה שלי. מה שכן הייתי מציעה לכם הוא להקשיב ללב. לא להחליט על פי פחדים או איסורים כאלה ואחרים. לא לנתב את מסלול החיים שלכם על פי התנסויות של אחרים. לטעום! גם מהסטייק, גם מהדג וגם מהחסה ואז להחליט לבד מה טעים לכם. יכול להיות שהיו לכם חלומות או רצונות וקברתם אותם עמוק בפינה חשוכה כי הסביבה שלכם לא התחברה אליהם או אנשים הפחידו אתכם מחוסר ידיעה או סתם דעה קדומה.

אל תוותרו על עצמכם. אל תותרו לעצמכם. אם הייתי מקשיבה לאנשים שאמרו לי שמלימודי קבלה אפשר להשתגע הייתי מפספסת את אחד הדברים המדהימים בחיי שגורמים לי להיות מאושרת. לא חבל?…